ההיסטוריה הפחות מוכרת של ארץ ישראל

הלוחמים המצורעים של הממלכה הצלבנית

איך הפכה המחלה הקשה ליתרון צבאי, והסיפור הפחות מוכר על מסדר לזרוס והמלך המצורע

התקופה הצלבנית בארץ ישראל הביאה לעולם לא מעט תופעות ייחודיות, שלא היו קיימות קודם לכן. דוגמה בולטת הם המסדרים הנזיריים-צבאיים כגון ההוספיטלרים, הטמפלרים והטאוטונים. כולם נוסדו בארץ והם די מוכרים לקהל הרחב. מסדר נזירי-צבאי נוסף שנוסד בארץ, מוכר הרבה פחות – מסדר "לזרוס הקדוש".
המסדר החל את דרכו כחלק מהמסדר ההוספיטלרי. אנשיו טיפלו באוכלוסייה ייחודית: חולי הצרעת. המחלה הייתה נפוצה בימי הביניים, אמנם בעיקר באירופה, אך גם במזרח התיכון. בשנת 1120 התפצל מסדר "לזרוס הקדוש" מהמסדר ההוספיטלרי והפך למסדר עצמאי. לזרוס נבחר כקדוש המגן (הפטרון) של המסדר.
בין חברי המסדר היו אבירים ממסדרים צבאיים אחרים שלקו בצרעת והועברו לבית החולים של מסדר "לזרוס הקדוש" . הם אימנו את חברי המסדר באומנויות הלחימה ועמדו בראש גוף חדש שנוצר: מסדר צבאי של אבירים מצורעים. האזכור הראשון של החלק הצבאי במקורות הוא משנת 1159.
הלוחמים המצורעים של המסדר השתתפו בלחימה כחלק מצבא הממלכה הצלבנית. בגלל מספרם הקטן יחסית, לוחמי המסדר כמעט נכחדו לחלוטין לפחות פעמיים לאורך ההיסטוריה שלהם בארץ ישראל.
לוחמי המסדר לחמו ללא מגיני פנים בכוונה כדי להפחיד את חיילי האויב. הם תמיד היו בחזית הכוח הלוחם. הכוח המניע שלהם, בנוסף להיותם נוצרים אדוקים, היה תוחלת החיים הקצרה בגלל הצרעת. הם העדיפו למות בשדה הקרב ממוות בייסורים קשים מהמחלה.
הצרעת היא דלקת בקטריאלית כרונית הפוגעת בקצות העצבים באף, בעור, בעיניים ובמערות הנשימה. חיילי האויב היו אחוזי אימה בראותם את פצעי הצרעת של הכוח הצלבני.
מקום מיוחד שמור למסדר האבירים המצורעים בהיותו יוצא דופן ביחסו וביחס החברה הצלבנית כלפי המצורעים, וזאת בניגוד לחברה הנוצרית באירופה שבה נשללו הזכויות והנכסים של המצורע.
ייחוד נוסף של מסדר "לזרוס הקדוש" היה בכך שהיה מורכב ממצורעים ומאנשים בריאים, שמילאו תפקידים דתיים וצבאיים. בראשם עמד "מגיסטר", שגם הוא היה מצורע. מסדר דתי-צבאי הנוטל חלק פעיל בפעילות המדינה שכם אל שכם עם האוכלוסייה הבריאה, היא תופעה שלא היה לה אח ורע באירופה של אותה תקופה. בשאר היבשת מצורע חי במוסד סגור ולא יכול היה למלא תפקיד כלשהו, ודאי שלא תפקיד ממלכתי.
המצורע המפורסם ביותר בממלכה הצלבנית היה לא אחר מאשר המלך בולדווין הרביעי, שנודע בשם המלך המצורע. המחלה התגלתה אצלו כאשר היה בן 9. בגיל 13 הומלך, אך היה בפיקוח עוצר. בגיל 16 יצא לעצמאות. אביו, המלך אמורי הראשון, זימן לירושלים בירת הממלכה את טובי הרופאים של המזרח התיכון, אך דבר לא עזר והמחלה המשיכה להתפשט.
על אף המחלה הקשה, החל מגיל 16 הוביל בולדווין את צבא הממלכה לשורה של קרבות ופשיטות לשטח האויב. פניו, אשר נפגעו קשות מהמחלה, היו מכוסים במסיכה. בגיל 20 הוא נראה כמת מהלך. הוא התעוור ולא היה מסוגל לעלות על סוס. רגע השיא שלו כמלך היה ניצחון על צלאח א-דין בקרב מונט ג'יסר. הוא נפטר בגיל 24.
לזרוס הוא דמות חשובה במסורת הנוצרית. הוא הוקם לתחייה על ידי ישו והנס הזה נחשב לאחד הניסים הגדולים ביותר בברית החדשה. נגזרות מהשם לזרוס הם "בתי לזר", מוסדות באירופה בהם חיו וטופלו חולי צרעת. "לזרט" הוא שמן של מרפאות ובתי חולים שדה בתקופת מלחמה. שמו העברי של לזרוס הוא אלעזר.

כיתוב

בלדווין הרביעי בראש צבאו
מתוך כתב יד משנת 1295

 

מאמרים נוספים:

שתף:

דילוג לתוכן